Inner Zone
אוצרים: חגי עוז ועופרה רעיף
ייעוץ אוצרותי: טל יחס
אמנית: אורלי סבר
מקום: מרכז גוטסמן לתחריט, קיבוץ כברי
התערוכה נולדה מתוך מפגש בין שתי סדרות תחריט שנוצרו בקיץ האחרון בסדנת התחריט, שתיהן המשך ישיר לעבודות רישום, אך כל אחת נשענת על עולם דימויים אחר. האחת מתחקה אחר דימוי הכד, הנבנה מהצטברות של קווים וחריטות עד שהוא מתגבש לכלי קיבול ריק, אובייקט הנע בין גוף לרישום, בין נוכחות להיעדר. השנייה יוצאת מתוך דימויים מסרטו של אנדריי טרקובסקי סטאלקר (1979), ומבקשת לבחון באמצעותם מרחב נפשי של חיפוש, המתנה ואי־ודאות.
בלב סטאלקר ניצב מסע אל ה־Zone, אזור פוסט־אפוקליפטי אסור, שנפגע ממטאור ומיוחסות לו תכונות על־טבעיות. על פי האגדה, מי שיצליח להגיע אל לבו תתגשם משאלתו הכמוסה ביותר. אל האזור הזה מוביל הסטאלקר שתי דמויות: סופר, המבקש להשתחרר ממחסום הכתיבה שלו, ומדען, המבקש לחקור את המקום ולפענח את סודותיו. המסע אינו רק תנועה במרחב, אלא תהליך של התבוננות פנימית, התמודדות עם פחד, אמונה, ספק וכמיהה.
לצד עבודות התחריט האחרונות, מוצגות גם עבודות רישום, פיסול ותחריט משנים קודמות, כך שנוצר מעין "אזור" שבו מוצגות זו לצד זו עבודות שנאספו לא על פי סדר היווצרותן אלא על פי קרבתן הפנימית. כמו ב”אזור” של טרקובסקי, הזמן אינו נע בקו ישר אלא מצטבר בשכבות. זהו מרחב שבו זמנים שונים מתקיימים זה לצד זה, דימויים שנולדו בהפרשי שנים נפגשים על פני קירות הסדנה כעקבות של התבוננות מתמשכת.
צירופן של עבודות הפיסול, יציקות גבס שצורתן נובעת מן הקו הרישומי, ועל פניהן ובתוכן מתקיימות פעולות של רישום, חריטה והטבעה, יוצר בתערוכה מפגש חדש, אך גם כזה שנדמה בדיעבד כמתבקש, בין הפיסול, התחריט והרישום. שלושת המדיומים מוצגים כאן כרצף אחד של פעולה, שבו הקו נע בין נייר, לוח מתכת וחומר, ומקבל בכל פעם ביטוי חומרי אחר. העבודות נעות בין חיפוש אחר יופי ודרמה לבין רישומי הכנה ומחשבה לקראת עבודות פיסול, בין זיכרון להטבעה. הן מבקשות לשמר לא את המראה של הדברים, אלא את השהות בקרבתם.
חלק מן הדימויים נושאים עמם הד רחוק של נופים מתוך סטאלקר, לא כציטוט קולנועי אלא כדרך לחשוב על מרחב שבו זיכרון, חומר וזמן כרוכים זה בזה, כמרחב שבו הזמן מתקפל אל עצמו.
במפגש בין תחריט לבין הסרטים של טרקובסקי שני המדיומים עובדים דרך עקבה. אצל טרקובסקי הזמן נחרט בתוך הדימוי הקולנועי, בתחריט הדימוי נחרט פיזית במתכת. זוהי קרבה כמעט חומרית בין שתי הפעולות כך שהתחריט הוא אולי הדרך הקרובה ביותר ל”פיסול בזמן” (מושג שטבע טרקובסקי ביחס לעבודתו הקולנועית) על גבי נייר. זה אינו מבט נוסטלגי המתאבל על מה שאבד, אלא ניסיון לשהות לצד מה שנותר.
ברצוני להודות לעופרה ולחגי על המסע המשותף, לטל יחס על הליווי והעזרה בגיבוש התערוכה ולקרן אמנות עכשיו על האמונה והתמיכה.
אורלי סבר
אורלי סבר, Inner Zone, מרכז גוטסמן לתחריט, קיבוץ כברי, צילומי הצבה: אורלי סבר
