כתבו עלינו
"כיצד קבוצה של נשים אוהבות אמנות מצליחה לשנות את המפה הפילנתרופית בשדה האמנות בישראל?
קרן ART NOW – אמנות עכשיו היא מודל ייחודי לתמיכה באמנות ישראלית עכשווית.
כתוצאה מעבודה משותפת בין קהילת תורמות מחויבת לניהול פילנתרופי מקצועי של קרן קשת.
מאחורי פעילות הקרן עומדות שרון ברנדס וורד אילני, הפועלות בעשייה הציבורית בשדה האמנות כשני עשורים.
לאחר 16 שנים של פעילות פילנתרופית משמעותית בפריפריה מתוכן 11 שנים למען אגודת הידידים בביה”ס לאמנות במכללת ספיר ו-4 שנים בניהול הקרן בשביל האמנות שבהן תמכו ב-45 תערוכות בפריפריה , החליטו השתיים לצאת לדרך חדשה יחד עם קבוצת התומכות הנאמנה שלהן שבזכותן כל זה מתאפשר.
היום הקרן ART NOW - אמנות עכשיו מאגדת כ-70 נשים במעגל נתינה ייחודי, שתומך בקידום אמנות איכותית בפריפריה ובמרכז, מעניק מענקים משמעותיים לאמנים ולמוסדות אמנות , תמיכה בפרויקטים ייחודיים ומייצר שוויון הזדמנויות בשדה האמנות הישראלית. "תמיכתנו באמנות בפריפריה נותרה בלב העשייה שלנו, אולם יחד עם זאת, בעת הזו הצורך בסיוע נמצא בכל מקום של עשייה אמנותית,ולכן הקרן תתמוך בפרוייקטים נבחרים וייחודיים של אמנות ברחבי הארץ כאשר ערך האיכות והמצויינות עומד לנגד עיניינו”.
מדובר בקהילה חיה, תוססת ומשפיעה!
התורמות נהנות מסיורי אמנות אקסקלוסיביים, מפגשים מעוררי השראה וחשיפה לעולם האמנות העכשווית."
רוצות להצטרף לשינוי בשדה האומנות ולהיות חלק מהקבוצה של ״אומנות עכשיו ״?
ניתן לפנות למייל: artnow.vs@gmail.com
תערוכות נתמכות
היתלות
"נתלה באילנות גבוהים: דניאל קאפ מחפש קשרי אבות וקרקע יציבה
בתערוכה ״היתלות״ בגלריה דנה ביד מרדכי, דניאל קאפ מתרפק על הפיסול הישראלי הנוקשה, של שמי, תומרקין וקדישמן, כמקור לכוח וחיבור לרוח המקום, לגוף ולנפש.
הרצון להיקשר לפסלים נבע מרצון לקנן בהם. כמו ציפור שנודדת ומקננת על עצים יציבים וגבוהים, אותי עניין לקנן על פסלים חלודים. הקשירה אפשרה לי את מנח הגוף שהוא בין מנוחה לבין שיגור או ריחוף."
זרה
"אם היא הייתה מרגישה פה כמו שהרגישה שם;
“להראות תערוכה כזאת עם שורשים משם, ושורשים אמנותיים עמוקים ואמיתיים: אני חושבת שמשהו איכותי הוא תמיד אקטואלי. דווקא בתקופות האלה כשהכל הולך קיבינימט ומתדרדר חשוב להראות משהו אמיתי, שקשור לחיים, שאיכותי מעל הזמנים. ויש בזה משהו מנחם”. יהונתן ה. משעל בשיחה עם יוליה יבלונסקי, אניה קרופיאקוב ואולגה קונדינה על התערוכה “זרה” בגלריה בנימין."
"ישנם אמנים ואמניות ישראלים רבים שעבודתם עוד ממתינה לגילוי, אבל את סיפור חשיפתה של הציירת העלומה זינאידה פוזדניאקובה הצליחה האוצרת יוליה יבלונסקי להפוך לפרויקט חי ומתמשך.
היא נתקלה לראשונה בשמה של פוזדניאקובה ובציוריה הצבעוניים והמרשימים כמעט במקרה, בזמן לימודיה לתואר השני בתוכנית לאוצרות ולמדיניות בבצלאל. סקרנותה הובילה אותה לחפש במשך שבוע ב־2021, יחד עם עמיתתה לתוכנית נעמה ברק, את פוזדניאקובה בירושלים, ולבסוף להיפגש עמה בביתה כשכבר היתה בת 82. יבלונסקי נקשרה אליה מיד גם בשל סיפורה האישי של הציירת הישראלית־רוסית האלמונית, שהזכיר לה גם את קשיי ההגירה שחוו הוריה שלה. כעת המסע המחקרי־אוצרותי הנרחב שלה מגיע אל סופו בתערוכה ״זרה״, שבה עבודותיה של פוזדניאקובה מוצגות בפעם הראשונה לציבור בגלריה בנימין בתל אביב, שנה לאחר מותה."
אמריקע
”לא להשתייך לשום מקום, לשום זמן, לשום אהבה. המקור אבוד, ההשתרשות בלתי אפשרית, הזיכרון שוקע, ההווה מושעה. המרחב של הזר הוא רכבת נוסעת, מטוס מעופף, המעבר עצמו, המנוגד לעצירה. אבני דרך, אין. והזמן שלו? זמנה של תחייה הנזכרת במוות ובמה שלפניו, אך חסרה לה התהילה שבלהיות מעבר: אין היא אלא תחושה של דחיית הקץ, של הימלטות” (ז’וליה קריסטבה, זרים לעצמנו, תרגמה מצרפתית: הילה קרס, תל־אביב: רסלינג, 2009, עמ’ 16) .
תנועות מתחלפות של חשד ותשוקה מגדירות את הפיסול של רון אסולין, התר אחר משמעות באמצעות חיתוך ופירוק, תנועה והכפלה. אסולין מחלץ את הסיפור הגלום בחומר ובצורה בעבודת פיסול מחושבת, כמעשה בלש המבקש לגלות כיצד הדברים מורכבים. הוא מתמרן את החפצים והחומרים וחוקר את האופנים שבהם אפשר ליצור מתוכם אחרוּתּ של אובייקט, של מקום, של חלל."
ביאנקה אשל גרשוני - רטרוספקטיבה
"חמש שנים אחרי מותה, ביאנקה אשל גרשוני זוכה סוף סוף לתערוכה הראויה לה.
רטרוספקטיבה בעין חרוד פורשת את השפע, המורכבות והחלוציות בעבודתה של ביאנקה אשל גרשוני. מדוע הממסד גילה אותה כה מאוחר?
בין מאות היצירות והפריטים הנכללים בתערוכת הרטרוספקטיבה החדשה לאמנית ביאנקה אשל גרשוני, המוצגת במשכן לאמנות עין חרוד, לא נפקד מקומם של פסלי הצבים שיצרה. על השריון של אחד מהם, שנוצר בעקבות רצח רבין והודפס על שער כתב העת לאמנות "סטודיו" בסוף 1995, הדביקה את תמונותיו של ראש הממשלה המנוח וכתבה על המשטח בתחתית הפסל: "והוא יעשה שלום ונאמר אמן...". גם על צבים נוספים שלה, שיצרה בעיקר בחומר הקרמי דאס, כתבה אשל גרשוני משפטים כמו "החיים נולדים ואינם מתים" או "וייתכן כי המתים אינם אלא מתבודדים כאלה, הרוצים לחשוב על החיים".
״קשה, וכנראה שגם לא צריך, לספר סיפור אחד, קוהרנטי ולינארי, על 60 שנות עשייה של ביאנקה אשל־גרשוני (1932-2020), שהייתה אמנית רב־תחומית פורצת דרך וייחודית בשדה האמנות הישראלי״, כותב אבי לובין, האוצר הראשי של המשכן לאמנות עין חרוד, בטקסט תערוכת היחיד של האמנית, שנפתחה בחודש שעבר במשכן. אשל־גרשוני עסקה בסגנון ובנושאים אוטוביוגרפיים מורכבים שהיו חריגים בשדה האמנות המקומי, לצד תכנים נוצריים ושפה של פולחן, מיניות ואבל; ונעה הלוך ושוב בין הגבוה לנמוך, המיניאטורי למונומנטלי, הדקורטיבי והאמנותי.
ברטרוספקטיבה מאוחרת, אך ראשונה(!) של עבודותיה, מוצגות לא פחות מ-363 עבודות מכל התחומים והסגנונות שבהם היא יצרה. ״הרעיון לתערוכה היה על שולחנו של יניב שפירא, קודמי בתפקיד״, מספר לובין, ״אני אמרתי מיד ׳כן׳ וביקשתי לאצור אותה בעצמי. לשמחתי, עבדנו באופן הדוק עם ילדיה של אשל גרשוני – עתר אשל, אורי גרשוני וארם גרשוני, בתהליך שנמשך כשנתיים״."
"המשכן לאמנות עין חרוד מציג תערוכה מקיפה לאומנית והצורפת ביאנקה אשל גרשוני. התערוכה מציגה מכלול חסר תקדים של עשרות יצירות, הכוללות ציור, פיסול, צורפות ותכשיטים. זוהי הזדמנות נדירה להתרשם מרוחב היריעה של עבודתה, כמו גם העיסוק החומרי העשיר המאפיין אותה. ביאנקה לימדה בין השאר במחלקה לצורפות בבצלאל."
מתוך עמותת הצורפות העכשווית ישראל
וחוזר חלילה...
גילי סיטון פגשה דניאל פלדהקר בתערוכה הקבוצתית 'וחוזר חלילה' לשיחה על ממשקים בין תרבויות, השקפה אדריכלית עכשווית, וחומרים זולים עם פוטנציאל מיחזורי.
"וחוזר חלילה" היא תערוכה קבוצתית באוצרות טל בכלר, המתמקדת במשמעותם של תבניות ואלמנטים חזרתים באמנות. התערוכה מציגה ביטויים חזותיים ומוזיקליים לנושא בהשפעת תרבויות המזרח הקרוב והמערב.
-
בתרבות האסלאם ובקרב עמי המזרח, תבניות גיאומטריות מורכבות כמו ערבסקה, שמתאפיינות בסימטריה ובסדר מתמטי, משקפות חוקיות על־זמנית המזוהה עם האל.
-
בתרבות המערב, בתקופת הרנסנס, למשל, עיטורים חזרתיים הדגישו הרמוניה וסדר שהביעו תפיסה רציונלית של העולם, אך מאוחר יותר הפכו למושא לביקורת מודרניסטית שדחקה את האורנמנטיקה לטובת חדשנות ופשטות.
-
התערוכה בוחנת גם אספקטים חברתיים של חזרתיות - כיצד נוכחות חוזרת מחדדת את הגבולות בין היחיד לרבים אך גם מטשטשת אותם כשהקבוצה מעניקה לפרט משמעות כחלק משלם, וכיצד היא משפיעה על יצירת זהות אישית וקהילתית."