גלגול נשמה
אמנית: אמירה זיאן
אוצרת: עגליה בר אור
מקום: מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית
"שבע שנים רזות" של מגיפה עולמית, טבח ומלחמה הן הרקע לעיסוקה של אמירה זיאן ב"גלגול נשמות". במציאות של אי-ודאות קיומית היא ממשיכה ליצור, ובעבודותיה מחלחל האיום אל היופי, המוות אל החיים והחיים אל המוות.
התערוכה עוסקת ב"נוטוק" (نُطّق), שמשמעו "לספר". על פי האמונה בעדה הדרוזית, בעוד הגוף כלה, הנשמה נצחית ונודדת בין גופים. העדויות לכך מגיעות לרוב מילדים רכים, המעלים זיכרונות, שמות ומקומות מחיים אחרים, שבהם מצטלבים עקרונות של רוח וחומר, חיים ומוות. זיאן אינה מתעדת את השיחות באורח דוקומנטרי, אלא מציירת דרך המצלמה, כדבריה, את "הדהוד השיחות ומה שהן חקקו בנשמתי. כל דיוקן הוא עדות פואטית לזיכרון שאינו כתוב, אך חרוט עמוק בבשר ובנשמה".
בחברה דרוזית מסורתית שבה נשים אינן מצלמות ואינן מצטלמות, הצילום החלוצי של זיאן הופך בעצמו ל"גלגול". החשיפה הארוכה בצילום מהדהדת שכבות זמן וזיכרון ומטשטשת את הגבול שבין גילוי לכיסוי ובין הנראה לנסתר.
הצילום כ"גלגול" המטמיע תנועה סמויה מקבל ביטוי מלא בתערוכה זו בעבודת וידיאו-ארט ראשונה, המוצגת בשלושה מסכים. העבודה החדשה היא שער לנתיב מדיומלי נוסף בהתחקות של זיאן אחר דרכים להביע את הזיכרון החבוי ואת הנשמה הצומחת. "איני מחפשת ראיות ואיני יודעת אם זו אמת או דמיון, אבל דבר אחד ברור לי: יש סימנים שהגוף נושא גם כשההיגיון מתקשה להכיל זאת. ויש נשמות שפשוט מסרבות לשכוח".
