ואין הבית השותק מתנוד ד
אוצרות: בשמת הראובני זהבי וזוהר מונסונגו
אמניות: רונית פורת וגוני שפרון
מקום: מוזיאון בית השומר, כפר גלעדי.
התערוכה החדשה מפגישה בין רונית פורת וגוני שפרון, שתי אומניות רב-תחומיות, בנות קיבוץ כפר גלעדי, החוזרות אל נוף ילדותן מתוך נקודות מבט שונות ורחוקות. פורת נעה בין ישראל לאירופה; שפרון חיה זה שנים בפריז. שתיהן שבות אל אותו מקום ראשוני, אל הבית, אל האדמה, אל הקיבוץ, כמרחב שנפתח מחדש מדי פעם, כמו דלת שנעה ברוח.
הן פועלות בתוך ארכיון חי: תצלומים מן הקיבוץ, דימויים של פסלי בתיה לישנסקי ותבניות הגבס שהולידו אותם, שברים של זמן. הארכיון כאן הוא גוף חי ונושם. כל דימוי, כל תבנית, כל שזירה וקפל, שומרים בתוכם תנועה שאינה פוסקת, תהודה של זיכרון ועתיד גם יחד.
עבודותיהן של פורת ושפרון נטועות במסגרת רחבה של השפעות: צילום היסטורי, ארכאולוגיה של דימוי, פרקטיקות של פירוק והרכבה, ודיון עכשווי בתהליכי היווצרות. גישתן מתכתבת עם תיאוריות של חומריות, עם מסורות מוקדמות של פיסול וצילום, ועם שדות מחקר הנעים בין זהות, ארכיון והיסטוריה של מקומות ומרחבים.
הכאב והפגיעות של ההווה חודרים גם הם אל התערוכה. פינוי תושבי כפר גלעדי במהלך המלחמה האחרונה מוסיף לה שכבת פרשנות עכשווית: הפינוי מדגים את שבריריות הבית כמבנה חברתי פוליטי, ומחדד את אופיו כמרחב שמופעל ומוגדר מחדש בכל רגע. הבית מתגלה כאן לא כיחידה טריטוריאלית סגורה, אלא כמושג דינמי המורכב משכבות של זיכרון אישי וקולקטיבי, חיבור לאדמה ומפגש בין דורות.
הבית הוא נקודת מוצא. המקום שבו ההתהוות מתרחשת, לא המקום שבו היא נעצרת. פינוי תושבי הצפון מזכיר לנו עד כמה הבית אינו מבודד מכוח החיים הסובב אותו, וכיצד כל שינוי, גם כזה שמוביל להיעלמות זמנית, ממשיך את תנועת הזיכרון והשייכות.
פורת ושפרון מייצרות חיבור בין שלוש שכבות זמן: דור החלוצות, דור ילדותן של האומניות, והעמדה העכשווית שהן מציעות ליצירה הפיסולית. תערוכה זו מבקשת למקם את מושג הבית כישות מחקרית, מרחב שבו העבר הוא חומר פתוח לפרשנות, וההווה הלא יציב שב ומתווה אותו תוך כדי תנועה.
האירוע ילווה בקטעי נגינה.
נעילת התערוכה: ספטמבר 2026.
שעות פתיחה: א'-ה' 8:00-16:00. יום ו', בתאום מראש בלבד.
%202026.jpg)
