שושנת האין
אוצרות: אביטל בר-שי, ד”ר סורין הלר
אמן: בלו סימיון פיינרו
מקום: הביתן הישראלי, הביאנלה לאמנות, ונציה
המיצב שושנת האין מזמין את הצופה לסביבה של התבוננות מהורהרת, שבה מים, זמן ותודעה מתקיימים במצב שברירי של איזון. בלב הביתן מוצבת מערכת ליניארית עילית של צינורות מים, שמותקנות בהם טפטפות חקלאיות, המזרימות מים אפלים במעגל סגור. המים מטפטפים לבריכה מלבנית, ומייצרים מקצב קבוע של זרימה והשהיה. פעימה זו מעלה על הדעת נשימה נעצרת ומתחדשת, המזמינה את המבקרים לחוויה גופנית של משך ושל שהות.
טיפות המים השחורות זולגות על משטח היולי, הממסגר רִיק דומם, פתוח לריבוי פרשנויות: הנצחה, היעדר או רגע של השתהות ושל התבוננות פנימית. צבעוניותם המונוכרומטית של המים נעה בין זיכרון לחומריות, בין רגש לסמל. הבריכה השחורה נדמית לקֶסֶת דיו, וכל טיפה הופכת לסימן זמני, לפעולת כתיבה הנחרטת בזמן. המשמעות אינה מתהווה מתוך מהלך נרטיבי, אלא מתגבשת מתוך חזרתיות ונוכחות קשובה; מתוך המתח שבין טיפה לטיפה, בין נוכחות לאַיִן. הצופה הופך לשותף פעיל בחוויה מתמשכת של זיכרון ושל הכרה.
המיצב נוצר בהשראת שירתו של פאול צלאן, ובפרט דימוי החלב השחור, חומר רווי ניגודים, הממזג חיים ומוות, חומר ורוח. האינוּת המשתקפת אינה ריקות, אלא שדה פעיל של התבוננות ותפישה. המיצב משול לטקסט חזותי פתוח: הטיפות מייצרות רצף של יחידות זמן מובחנות. כל טיפה היא סימן ובד בבד מגלמת השהייה מתמדת של מעשה הפענוח. פני הבריכה הופכים למצע קריאה מרובד, שבו ההשתקפויות, האור המשתנה ותנועת הצופים יוצרים שדה סימנים רב משמעי. רגעי הדממה שבין טיפה לטיפה אף הם מרחב טעון, הפוגות גדושות של קריאה ופרשנות.
המיצב נטוע במחשבה המיסטית היהודית ומהדהד את מושג היצירה הקבלי כתהליך מעגלי של שבירה ותיקון, הנובע מתוך האין־סוף. המים משמשים כתווך בין הסתר לגילוי, בין עבר לעתיד, בין גוף לנפש. כחומר מאציל חיים, המים מאזכרים גם את הטפטפות, פיתוח ישראלי פורץ דרך שנולד מתוך מחסור, כאופן התמודדות עם חקלאות מדברית, ומדגישים את רעיון ההתחדשות באמצעות התערבות מדודה; מנגנון טכנולוגי ההופך למטאפורה אתית לקשב ולריסון.
ההצבה בוונציה, העיר שבה הודפס לראשונה התלמוד במאה ה־16, טוענת את המיצב במשמעות היסטורית עמוקה, בבחינת דימוי מרחבי של דף תלמודי חי: טקסט נטול אותיות, אך עתיר משמעויות סמויות. באמצעות מחוות מינימליות וזמן מושהה מציע המיצב הרהור על הקיום האנושי, והופך מחשבה לאחריות.
לאתר הביאנלה:
.png)