top of page

And Again, and Again

The exhibition "And Again, and Again" extends beyond the architectural structure of the Museum for Islamic Art and Cultures of the East, drawing inspiration from it. It focuses on visual and musical expressions of patterns and repetition in art, offering interpretations of their significance—from connections to mysticism and the concept of infinity in Eastern culture to rational and structural representations in the West.

In Islamic culture and among Eastern societies, repetition expresses divine perfection. Complex geometric patterns, such as mashrabiya, characterized by symmetry and mathematical order, reflect a timeless logic associated with the divine, aligning with the prohibition on depicting human figures in religious contexts.

Geometric and mathematical patterns also play a role in Western artistic traditions. During the Renaissance, repetitive designs emphasized harmony and order, embodying a rational worldview. By the late 19th century, with the rise of modernism, the pursuit of innovation and simplicity led to the rejection of ornamentation. However, in the 21st century, decorative trends have experienced a revival, driven by technologies that integrate pattern-based ornamentation with functionality.

Repetition and multiplicity can also be interpreted socially: recurring elements sharpen the distinction between the individual and the collective, yet they also blur these boundaries when the group provides meaning to the individual as part of a whole. In Eastern cultures, decorations such as arabesques, based on repeating patterns, symbolize equality in individual contributions to the collective. In contrast, Western 20th-century culture often reflected an emphasis on individuality through asymmetry, highlighting personal uniqueness and the ability to break away from conventions.

The works in the exhibition explore repetitive patterns in various manifestations, emerging from the artistic processes and themes that concern the participating artists: tradition and its influence on identity, fear of emptiness (horror vacui) driving compulsive action, architectural contexts of construction and destruction, spiritual aspects of the creative process, relationships between the individual and the group, gender, and the ability of objects to carry cultural significance.

"And Again, and Again" invites viewers to trace the repeated actions and motifs within the works, adding their own unique interpretive layer.

Curator: Tal Bechler

Artists:
Nadine Bar Noy, Rami Tarif, Miriam Kabessa,
Talia Mukmel, Aviad Sinemans,
Daniel Feldhaker, Lila Klinger,
Ronen Sheharbani, Amir Tomashov

פוזניאקובה, פנים בית בטרנסקרפאטיה, זרה, גלריה בנימין, תל אביב.

פוזניאקובה, צובעים את הגג, זרה, גלריה בנימין, תל אביב.

בשונה מפוזדניאקובה שאט אט הצטמצמה בביתה מתוך תחושת הזרות, הציירת אולגה קונדינה, השייכת לאותה אסכולה פוסט אימפרסיוניסטית, הייתה עם עלייתה לחלק מעולם האמנות הישראלי וממייסדות ה"ברביזון החדש". באמצעות פרקטיקת הרישום מהתבוננות המשותפת להן, חקרה קונדינה את החברה הישראלית במטרה להשיג תחושת שייכות. קונדינה מציגה בתערוכה את מסע ההתמקמות שלה בישראל דרך מספר עבודות המתכתבות עם פוזדניאקובה. הצלמת אניה קרופיאקוב שעלתה בילדותה, מתייחסת לציור "צובעים את הגג" של פוזדניאקובה מ-1976, המזכיר לה את הגג בבית סבה בו גדלה. היא אוספת חלקי צילומים מהרחוב בו גרו בבראברי, פרבר בקייב שבאוקראינה, ומתוך שברי הזכרונות היא יוצרת את ״חלון שלום עליכם״, אובייקט המבוסס על צילום, שמחבר בין הפנים והחוץ של הבית, בין העבר וההווה ובין שם וכאן.

 

התערוכה היא המפגש המאוחר שלא אירע בחייה של פוזדניאקובה הנשכחת עם מרחב האמנות הישראלי. והיא גם מפגש בין דורי בין שלוש האמניות המשרטט קווי מתאר לחוויית האמנית המהגרת הסובייטית בישראל: הטמעות והיפרדות, קבלה ודחייה, שייכות וזרות, הנעים בתנועת מטוטלת.

קונדינה, סתיו בראש פינה, זרה, גלריה בנימין, תל אביב.

דבר האוצרת: 

"התוודעתי לזינאידה פוזדניאקובה לראשונה לפני כשלוש שנים דרך ראיון שפורסם בעיתון "דבר" בו סיפרה שמאז עלייתה לישראל, לפני כשלושים שנה, לא הציגה בתערוכה ושאינה מתכוונת להציג. חשבתי שזוהי החלטה קשה לאמנית, שהשילה חלק מרכזי מזהותה במעשה זה. ביקשתי לפגוש אותה, ולאחר חודש של חיזורים היא נעתרה.

בצהרי יום גשום של חורף 2022 דפקתי על דלתה בשכונת הקטמונים בירושלים. פתחה אותה אישה יפה עם חיוך מואר. הבאתי איתי ספגטי ועוגה מנחמים ואחרי שאכלנו, היא בחרה כמה מהתיקיות שחיכו לי שעונות על קיר המטבח. שלפה ציור אחרי ציור, וסיפרה עליהם סיפורים מרתקים - על שטיחים צבעוניים ארוגים ביד, שמקשטים את הרצפה וקירות הבתים באוזבקיסטן; על סבתות אוקראיניות שפתחו את ביתן לפניה; על העגלון שביקשה ממנו לעמוד עוד כמה דקות כדי שתספיק לצייר אותו עם סוסו; על הגעגועים לנוף מולדתה.

היא סיפרה שב-1991, שנתה הראשונה בישראל, הגישה בעצת מכר את תיק עבודות שלה לבית האמנים הירושלמי ונדחתה.  אמרו לה שם שהיא לא מתאימה, והיא חשדה שאיש לא טרח להתבונן בציורים שמסרה. הזרוּת והנחיתוּת הלשונית היכו בה. היא חשה מושפלת מהיחס אליה, מאחרותה. שם גזרה על עצמה שתיקה אמנותית.

 

נפגשנו לאורך חודשים עד שהסכימה להעלות בדעתה ולדמיין תערוכה משולשת על געגוע וכמיהה לשייכות, על נטיעת שורש, אמביציה והחמצה. אבל אז הגיעה הבשורה שהיא חולה במחלה קשה, והיא נפטרה לפני שהספקנו לממש את התערוכה.

החלטנו לדבוק בתכנית המקורית ולחשוף את הציורים של זינאידה פוזדניאקובה ששכבו בתיקיות בארון, למעלה משלושים שנה. במעשה זה אנחנו מבצעות תיקון מאוחר ומחזירות לה את זהותה כציירת. היא כאן, גם ללא נוכחותה הפיזית."

יוליה יבלונסקי, אוצרת התערוכה

אנה קרופיאנוב, חלון, זרה, גלריה בנימין, תל אביב.

קונדינה, מלצרית בנווה שאנן, זרה, גלריה בנימין, תל אביב.

מתוך פורטפוליו:

יוליה יבלונסקי: ״התערוכה ׳זרה׳ היא גם סיפור על החמצה, חוסר מימוש והמחיר של גדיעת שורשים וניסיון לנטוע אותם מחדש. עבורי, ברגע הקשה הזה, זאת תזכורת שצריך לעשות הכול כדי שלא נצטרך להיות דור נוסף להגירה וזרות״

https://www.prtfl.co.il/archives/234504

bottom of page